גמישות וטווח תנועה
גמישות – יכולת תנועה רחבה המשתפת מספר מפרקים. הגמישות מתארת את יכולת השרירים לנוע בצורה חופשית וזורמת ללא מגבלה. הגמישות היא תופעה בגוף האדם, והיא נחשבת לאחד ממרכיבי הכושר הגופני.
טווח תנועה – תיאור תנועה במעלות במפרק מסוים. טווח התנועה הוא המדד שלנו לתיאור גמישות אצל אדם. מכיוון שמדובר במפרק מסוים, אנו למדים שתרגילי מתיחות חייבים לכלול עבודה ספציפית על תנועתיות המפרקים.
כאשר מדברים על טווח תנועה מבחינים בין טווח תנועה אקטיבי, המושג בעזרת פעולת השרירים, ובין טווח תנועה פסיבי, המושג בעזרת כוח חיצוני והגדול מטווח התנועה האקטיבי בכ-10%.
לקריאה על טווחי התנועה הנורמליים במפרקים השונים ואופן המדידה שלהם

סוגי גמישות
גמישות יכולה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים וכפועל יוצא מכך, אנו מזהים כמה סוגי גמישות. סוג הגמישות הכולל תנועה נקרא "גמישות דינמית", ואילו סוגי הגמישות שאינם כוללים תנועה נקראים "גמישות סטטית". גמישות היא מונח ספציפי לכל איבר בגוף, ומשום כך, טווח תנועה במפרק אחד לא ישקף את טווח התנועה במפרק אחר. אין להעריך את גמישותו של מתעמל על פי מפרק או מישור תנועה מסוים, וייתכן כי טווח התנועה במפרק מסוים בגוף יהיה גדול יותר ממפרק אחר. טווח התנועה הקיים במפרקים השונים נקבע ברובו על פי הגנטיקה. לאופי הפעילות היומיומית ישנה השפעה מכרעת על הגמישות ועל טווחי התנועה, ותרגול מתאים עשוי לשפר אותה. באופן עקרוני אנו מבחינים בשלושה סוגי גמישות:

גמישות דינמית – גמישות דינמית נקראת גם גמישות קינטית, והיא משקפת את היכולת לבצע תנועה דינמית בשריר ולהעביר את האיבר בטווח תנועה מלא במפרקים.

גמישות סטטית פסיבית – יכולה להיקרא גם גמישות סטטית, והיא משקפת את היכולת לשמר מצב מוארך של השריר בעזרת שימוש במשקלו של האדם המבצע, ככוח חיצוני או בתמיכה של איבר אחר בגוף או באביזר. היכולת לשמר כאן מצב מוארך אינה תולדה של עבודת השריר בלבד, אלא מסתייעת גם בכוח חיצוני.

גמישות סטטית-אקטיבית – יכולה להיקרא גם גמישות אקטיבית, משקפת את היכולת לשמור מצב מוארך של שריר/איבר בעזרת כיווץ של השריר האנטגוניסט (שריר נגדי לשריר מסוים)לו ובסיוע השרירים הסינרגיסטיים(שרירים סמוכים לשריר), בו בזמן ששריר האנטגוניסט מתוח. לדוגמה, הנפת רגל באוויר והחזקתה במצב זה ללא עזרת כוח חיצוני.
מחקרים הראו שגמישות אקטיבית קרובה יותר לצרכים התפקודיים היומיומיים בקרב בני האדם ובמיוחד בקרב מתעמלים וספורטאים ואף עוזרת להם לשמר מצב מוארך של שריר טוב יותר מגמישות פסיבית. ככלל, לפתח גמישות אקטיבית קשה יותר מאשר לפתח גמישות פסיבית. על מנת להגיע לטווח המתיחה הרצוי לפני הפעולה האקטיבית לשימור המצב הקיים, המתיחה האקטיבית דורשת מידה מסוימת של גמישות פסיבית. ועוד יותר מכך, הגמישות האקטיבית מחייבת גם כוח של השריר האנטגוניסט כדי להצליח בשימור המצב המוארך.

האם ניתן לשפר גמישות בכל גיל?
באמצעות אימון מתאים, הגמישות יכולה ואף צריכה להישמר ולהתפתח בכל גיל. השיפור בגמישות יישמר ויתפתח בין שיהיה אישי, על סמך הנתונים הטבעיים של המתעמל ומידת נחישותו להשיג אותה ובין שייעשה בעזרת ליווי מקצועי. ככל שאדם מבוגר יותר, כך יצטרך להקדיש זמן רב יותר לפתח גמישות. הסיבה העיקרית לירידה בגמישות או בקושי לשפרה בגיל מבוגר היא כתוצאה משינויים מסוימים ברקמות החיבור בגיל הזה. כמו כן, בגיל מבוגר הגוף נוטה להתייבשות, כמות הנוזלים הדרושה למפרקים על מנת לבצע טווחים גדולים קטנה, וכתוצאה מכך הסיכוך בין האיברים הדרוש לתנועתיות – נמוך. חשוב מאוד להבין כי פעילות גופנית ותרגול יעזרו במניעת תהליכים ניווניים והידרדרותם. בגיל המבוגר יש לבצע מתיחות מבוקרות, הן מפאת תהליכי הניוון שחלים עם השנים ברקמות והן מפאת הירידה ביכולתן של הרקמות להיבנות מחדש ולהתאושש.