הפורטל הישראלי
לפעילות גופנית

יוגה אחרי רכיבה

בסוף גם התאהבתי, עד כדי כך שהלכתי ורכשתי לעצמי אופנים. מכאן, תשוקתי הלכה והתגברה לרכיבות ארוכות ברמות קושי ההולכות וגדלות. ואת הספיננינג את אשר היה תחביב הפכתי למקצוע.

כבר לפני שנים הפכתי במחשבתי את השיעור לאימון. עם המעבר המחשבתיהזה, יכולתי לפתח הבנה טובה יותר לגבי מהי המחויבות של מתאמן לתכנית האימונים. אני מזמן כבר אינני מתאמנת במטרה שאשרוף 600 קלוריות בשיעור, אני מתאמנת כדי שגופי יהיה יעיל יותר, מהיר יותר וחסכוני בתגובותיו.

"אמני את המוח, הגוף יבוא אחריו". המשפט הזה הפך למנטרה עבורי. אחרי שביליתי זמן ארוך על מושב האופנים, ובצפייה במתאמנים בשיעור, התחלתי להבין שאנו מייחסים לזיעה ועצימות האימון את המושג "שיעור טוב".

אך מה שלמדתי, שכמו בדיאטות בזק של יומיים, "שיעור טוב" אחד אינו גורם לנו להיות מאושרים בתדמית גופנו בעיני רוחנו. בניית כושר וגוף חזק לוקחת זמן, התמדה ושליטה אדירה בשרירי מרכז הגוף (CORE).
בשנים הראשונות לרכיבה על האופנים הנייחים, הייתי קופצת על המושב, מניעה את הרגלים, מזיעה היטב ו...הביתה. מתיחות? מחר, מחר אני אמתח. המשכתי להשתמש בתירוץ העלוב הזה עד שגופי הודיע לי אחרת.

טווח התנועה של אברים בגופי התקצר ולכן הגביל את תנועתי. הגעתי לנקודה שבה בקושי יכולתי לגעת בבהונות. לא הקדשתי דקה לחלק מאוד חשוב בתכנית האימון שלי.

לפני כשלוש שנים, בזמן ריצה, הרגשתי כאב חד בצד השמאלי של ברך ימין. ניסיתי ללכת ולאט לחזור לקצב ריצה, אך הכאב חזר מייד. בצליעה הגעתי אל הפזיוטרפיסט ושם אובחנה הבעיה. שנים של מחסור במתיחות גבו ממני את התשלום. חוסר הגמישות גרמה לשריר לחוסר איזון, ומשם הדרך לפציעה קצרה. לאחר עזיבתי את הפיזיוטרפיסט עם הבטחה להתחיל להימתח, הגעתי לשעור היוגה הראשון שלי.

חברה הציעה לי לנסות יוגה, משם תבוא העזרה. החלטתי ששעה של מתיחות תהיה דבר נהדר עבורי.
נכנסתי לשעור עם דימוי בראשי שהמדריכה תגיד לי להרגע ולהמתח ואולי מספר פעמים נאמר "אום". הפער בין מה שחשבתי לגבי היוגה ולמה שהתבצע בחדר היה פער עצום.

נדרשנו להחזיק עצמנו בתנוחות לזמן שנראה היה לי נצח, ולבצע תנוחות בשיווי משקל. הרגשתי כמו תינוקת הלומדת ללכת. כלב מביט מטה, זרקו לי חגורת הצלה, זה היה ק ש ה.
המשכתי עם היוגה ועם הניסיונות לשלוט בנשימה ולהחזיק מעמד בכל תנוחה. שבוע אחר שבוע התחלתי לפתח הבנה עמוקה יותר לגבי הקשר גוף נפש. הבנתי כי הרבה ממה שאנו עושים בשעורי ספיננינג, או ברכיבה בשטח, או בכביש ניתן לאמצו גם ליוגה ולשיטת ה CORE. אימון מנטלי ואחריו יבוא הגוף.

לדוגמא: מניעת פציעות מרכיבה תהיה באמצעות הרגעת פלג הגוף העליון, עבודת רגליים הנובעת מנשימה נכונה. קחו נשימה עמוקה דרך הנחיריים, מישכו את הנשימה עד מעמקי הבטן ואז שחררו דרך האף. ברכיבה יש להשאיר חזה פתוח זאת על מנת שחמצן יוכל לזרום בקלות פנימה לריאות. ביוגה ובשיטת ה COREהתנוחות והשהייה בהן נתמכות בנשימה שתבוא לסייע בהרגעה ובהרפיית הגוף.

שליטה בנשימה עוזרת לרוכב להיות חזק יותר ונינוח בו זמנית. ברכיבה, המרפקים אינם צריכים להיות נעולים והכתפים רחוקות מהאזניים. ביוגה ובשיטת ה COREלומדים לשחרר את הכתפים, להיכנס למצב בו הגב רחב, החזה פתוח והמבט קדימה בדיוק כמו ברכיבה. לכל מנח רכיבה או טכניקת רכיבה יש תנוחה מקבילה ביוגה.

אני מציעה לכל הרוכבים להשתמש בטכניקות הנשימה מן היוגה ולהתאמן בהן, כיוון שאז רכיבות נפח מושפעות לטובה מכך. השליטה בנשימה גורמת לירידה במספר פעימות הלב, וכך הדופק אינו עולה וניתן להשאירו במאמץ קבוע וכך אני נשארת ממוקדת במטרה שהצבתי לעצמי באותו יום ומשלימה אותה.

בכל רכיבה ובכל אימון יוגה, כמו גם ב CORE, אני מוצאת יותר ויותר קווים מקבילים בין השניים.
למדתי שהיוגה ושיטת ה CORE משפרות את הגמישות, ובאותו הזמן מאזנות את היכולת לשמירת שיווי המשקל ובכך תורמות לרכיבה יעילה יותר.

השילוב בין השלושה הוא מסע מנטלי ופיזי לעבר עצמי חזק יותר, בטוח יותר, ולעבר חיים מאוזנים יותר.

(הכתבה פורסמה לראשונה ב-nrg מעריב).