הפורטל הישראלי
לפעילות גופנית

השמנה בגלל "דאגת הגוף"

אגירת שומן – אסטרטגיה של הגוף לחיסכון
אף על פי שגם האכילה וגם התנועה הן פעולות רצוניות שאנחנו לכאורה קובעים את היקפן, הן מושפעות מאוד מהאסטרטגיה הכלכלית של הגוף, ולפיכך חלק ניכר מהן אינו רצוני. חשוב לזכור שהאכילה לא נועדה לספק רק את צורכי הגוף העכשוויים, אלא גם משמשת למילוי מצברים לעתיד. מכאן ניתן להבין שמי שדאגתו לעתיד גדולה יותר יאגור יותר ממי שאינו דואג. אם כך, אפשר לתאר את אגירת השומן תוצאה של דאגת הגוף ל"מה יהיה מחר?" הדאגה הזאת מובילה את הגוף לשינוי האסטרטגיה הכלכלית שלו לכיוון חיסכון, אסטרטגיה המתבטאת בפחות פעילות/מסת שרירים, ביתר אכילה, בהפניית משאבים לאגירה ובחוסר טיפול בבעיות בריאות שוטפות. במצב כזה רובנו (הסובלים ממשקל יתר) מחליטיםש"די כבר, הגיע הזמן להרזיה..." ובוחרים באחת הדיאטות האופנתיות ואפילו מצליחים לרזות כמה קילוגרמים .
דיאטה דלת קלוריות מחריפה את מצוקת הגוף ומחזקת את המגמה לאגור שומן
מה הבעיה? בהרזיה שאינה מלווה בהסרת דאגה, יישאר הגוף במצוקתו הראשונית, ובהזדמנות הראשונה יפעיל מגוון מנגנונים להחזרת השומן האבוד ­– ואף יצליח (מעל 90% מהמרזים חוזרים למשקלם המקורי בתוך שנה עד חמש שנים). אם כן, אין זה פלא שדיאטה דלת קלוריות מובילה בסופו של דבר להשמנת יתר, שכן היא מחריפה את דאגת הגוף ואינה מקלה עליה. כדאי לציין שההשתוקקות שלנו למאכלים "אסורים" אינה חולפת במהירות, ועל פי סקר שנעשה בבוסטון, היא קיימת גם לאחר שישה חודשים של דיאטה.

פעילות גופנית תגרום לגוף להאט את המגמה לאגור שומן
לפיכך, תנאי הכרחי להרזיה ארוכת טווח הוא הסרת דאגת הגוף.
הדרך הידועה להסרת דאגת הגוף היא כמובן פעילות גופנית;הפעלת השרירים דורשת אנרגיה מוגברת, מה שמראה לגוף שיש לו מספיק אנרגיה ולכן אינו צריך לדאוג. במצב כזה הגוף מוותר על הדאגה ומעביר הילוך למצב של שפע.
אני, כמו תמיד, ממליצה בחום על בניית שרירים לחיזוק מסיר הדאגה הפשוט ביותר שלנו ­– השריר.
מעניין לציין כי מחקרים הראו שיוגה אכן מעלה את רמות ה-GABAבמוח, ולכן אין זה פלא שהיא מיטיבה עם"מצבי רוח שפופים". אבל כמובן יש עוד מסירי דאגת גוף, כמו אהבה או תמיכה (מניסיוני האישי, הם עובדים נהדר).
אנא שימו לב שבחרתי במונח דאגת הגוף להדגיש שהוא קשור אך אינו זהה לדאגה הנפשית. קל להפריד בין שתי הדאגות – דאגת הנפש מלווה באי-אכילה, מאחר שהגוף נמנע מהשקעת אנרגיה בעיכול בשלב של מצוקת הנפש. דאגת הגוף לעומת זאת, שהנהכאמור דאגה "כלכלית" של מה יהיה מחר לאכול? גורמת ליתר אכילה ולאגירה של מזון. אבל כמובן לא תמיד הכול כל כך פשוט – הדאגות יכולות "להתערבב" ובמקרים קיצוניים הן תבואנה לידי ביטוי בהפרעות אכילה כמו אנורקסיה ובולמיה.